ארכיון המועדון: ערבים שרק הוותיקים זוכרים

מועדון מוזיקלי או ספרותי צובר עם הזמן ארכיון הקלטות: קונצרטים, ערבי יצירה, ערבי שירה, מיקרופונים פתוחים — שצולמו בציוד שונה על ידי אנשים שונים לאורך שנים שונות. מי הופיע, מה בוצע, באיזו שנה — לעיתים קרובות רק כמה אנשים שהיו שם מההתחלה יודעים, לא הארכיון עצמו.

Digercules עובר על ארכיון כזה ובונה ממנו קטלוג: מה יש בכל קלטת או קובץ, מי הופיע, אילו יצירות בוצעו, אילו הקלטות כפולות זו לזו (כמה אנשים לרוב צילמו את אותו ערב), אילו ייחודיות ולא נשמרו בשום מקום אחר.

איך זה עובד

העיבוד מתבצע כולו על המחשב של הלקוח, או — אם העוצמה אינה מספיקה — מואצל למכונה חיצונית ספציפית דרך ערוץ עמית-לעמית סגור (לא ענן ציבורי): כוח המחשוב ממוקם פיזית בקווקז ובמזרח אירופה, הלקוח מקבל תמיד מידע מפורש על איזו מכונה ובאיזו סמכות שיפוט מתבצע העיבוד, וחוזרות רק תוצאות טקסטואליות/מובנות — לא קובצי המקור. ארכיון המועדון נשאר תחת אותה בקרת גישה כמו קודם — מעובד לפי הוראת המארגנים, והתוצאה היא קטלוג ותמלולים, לא פרסום ההקלטות עצמן.

זיהוי הופעות חיות כבר הוכח בקנה מידה, לא באב-טיפוס: +66,000 שעות של הקלטות קונצרטים אמיתיות עובדו על ארכיונים חיים, כולל זיהוי מבצעים ויצירות לפי קול ותוכן.

התנגדויות

"אין לנו ארכיון מאוחד — ההקלטות מפוזרות בדיסקים ובטלפונים של אנשים שונים" — בדיוק מכאן זה מתחיל: התוכנית עובדת עם כל מספר של מקורות מפוזרים ומוצאת בעצמה את הכפילויות והחפיפות ביניהם.

"חצי מההקלטות הן חובבניות, איכות ירודה" — התמלול מסמן קטעים עם איכות זיהוי נמוכה במקום להציג ניחוש כעובדה; גם הקלטה לא מושלמת נותנת בסיס טקסטואלי לחיפוש ולקטלוג.

יצירת קשר ראשונית

פיילוט על הקלטות של כמה ערבים — קטלוג עם ציון מבצעים, יצירות וחותמות זמן תוך שעות ספורות של זמן מחשב. ההחלטה על גישה לארכיון המועדון נמצאת בידי הנהלת המועדון או הוועד, לא חבר בודד.